<h1>ראבי"ה סימן ת"ו</h1>
<h2>דף סו.</h2>
הא דאמרינן אוסרין ואין מערבין ואין מבטלין פירש רבינו חננאל שהאי ביטול שכירות הוא, דקיימא לן בריש פירקין אין עירוב מועיל במקום גוי ואין ביטול [רשות] מועיל בגוי עד שישכור. וקיימא לן שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ושוכרין אפילו בשבת היכא דלא אתי גוי מערב שבת. ולבי מגמגם על זה הפסק, דהא תהי בה רבי אלעזר. ותו דלקמן בענין רב חסדא ורב ששת כי פגעו בהדדי וכו' חזינן דרב חסדא ורב ששת אליבא דשמואל בעו ופשטו, דקאמר מת גוי בשבת מהו וכו' כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר דאין שוכרין וכו'. ותו דגרסינן לקמן בפרקין [ע' ע"א] בעא מיניה רבא מרב נחמן [יו]רש מהו שיבטל רשות (הרבים) וכו' עד לאתויי מת גוי בשבת, דהוי נאסר למקצת שבת [נ]אסר לכל השבת, אלמא קסבר רבא כשמואל, מדקאמר לאתויי מת גוי בשבת, [דלרבי יוחנן] מותר על ידי ביטול, דתרתי עבדינן חדא מיבעיא. ואף על גב דאביי נמי כרבי יוחנן סבר, דגרסינן לקמן [ע"א ע"א] אמר רבא מאי טעמייהו דבית הלל וכו' עד מת גוי בשבת מה כלך אצל יפות איכא, דשמעינן דקסבר מת גוי בשבת שרי על ידי ביטול, [לית הילכתא כוותיה], דהא אביי ורבא הילכתא כרבא. מכל הני שמעינן דהילכתא כשמואל בהא, ו[שוכ]ר כמערב דמי.
